חיישני רוורס – כל המידע שתרצו לדעת

טכנולוגית חיישני הרוורס אינה טכנולוגיה חדשה, וככזאת רבות חסרונותיה. נמנה את עיקר החסרונות:

1.  מיקום המפגע ביחס לרכב – על אף ארבעת החיישנים שמצויים לרוב באחורי הרכב, ופזורי םבצורה שווה על הטמבון, אין אפשרות לדעת איזה מהחיישנים זיהה את העצם. לכן במקרים שבהם ישנו זיהוי, יש להסתכל במראות הרכב, אם במראת הצד, או המראה הקדמית, כדי לאתר את המפגע. לעיתים המפגע נמוך, אז המראות פחות יעזרו ונצטרך לצאת מהרכב או פשוט לשנות כיוון נסיעה כדי לראות את המפגע.
2. זמן תגובה ארוך ואיטי – חיישני רוורס אינם מגיבים במהירות במצב שאנו מתקרבים לעצמים. במידה וניסע מהר מדי, לא תתקבל מיד התרעה ונתנגש בעצם. כדי שהחיישנים יפעלו בצורה מיטבית, אנו צריכים לנוע בצורה מדודה ואיטית ולהיות ערים לתגובות החיישן.
3. מרחקי זיהוי מוגבלים – רוב חיישני הרברס יחלו להתריע רק ממרחק של כמטר. בנוסף, הקרבה המקסימלית אותם יזהו היא כ – 40 ס"מ. לרוב, באיזור מרחק זה , תתקבל ההתרעה המעידה על הקרבה הגדולה ביותר. לכן דווקא בעת חניה, כשנרצה להתקרב לעיתים קרובות למרחק של פחות מ – 40 ס"מ, חלק מהמערכות לא יוכלו לספק לנו את הנתון. זאת אחת הסיבות, שמצלמות מגיעות כמוצר משלים לחלק מחיישני החניה.
4. גובה זיהוי מוגבל – חיישני רוורס יעזרו לנו לרוב עם מפגעים בגובה החיישנים ומעלה. אך במידה וניסע לאחור כאשר ישנם מפגעים בגובה נמוך, כגון מדרכה, עצמים שנפלו על הכביש, וכד', המערכת לא תוכל להתריע. 
5. לכלוך ואבק – במידה ומדובר בחיישנים אולטרסונים, החיישנים עשויים להתלכלך מאחר והם חשופים מחוץ לרכב. במקרה כזה, אם של בוץ, או שכבת אבק או שלג, המערכת עשויה לא לזהות גופים שונים ולרוב גם לא תתקבל התרעה על כך.
6. מיקום לא נוח – ישנם רכבים שבהם על הפגוש מותקן מגן כלשהוא נגד התנגשות. מגנים אלה, יוצרים חוצץ בין החיישנים לבין העצמים השונים שעשויים לבוא בטווח הפעולה שלהם. לכן במקרים כאלה, עדיף לא להתקין את החיישנים.